אנקדוטות

מרק טוויין פתח מעטפה שנשלחה אליו, וגילה מכתב בעל מילה אחת: "טיפש"!. החזיר טוויין את המעטפה לשולחה, וכתב: ראיתי אנשים שכותבים מכתב ושוכחים לחתום, אבל זו פעם ראשונה שאני רואה מישהו שזוכר לחתום ושוכח לכתוב את המכתב.
*
מספרים על היגל, שמילותיו האחרונות לפני מותו היו- מכל תלמידי, הבין רק אחד את תורתי. ואף הוא, הבין אותה בצורה כוזבת...
*
אהרון ברק, באחד מפסקי הדין שלו: "צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק כדי לכתוב פסק דין קצר יותר" (בג"צ 428/86, יצחק ברזילי נ` ממשלת ישראל, פ"ד מ(3), 505 ,עמ` 576-577).

סיפור דומה מיוחס למארק טוויין, שכתב לחבירו "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר, אך לא היה לי זמן" (ולמי שזקוק להסבר: המחשבה המושקעת בכתיבה קצרה, חדה וממוקדת דורשת זמן רב יותר מכתיבה ארוכה ומייגעת).
*
בן גוריון הצליח לשכנע יהודי אמריקאי, בעל מפעל מכוניות, להעביר את מפעל ההרכבה לישראל, ובמפעל החדש נערך טקס רב רושם. בעל המפעל רצה להעניק לבן גוריון את המכונית הראשונה שתצא מפס הייצור. לאחר שבן גוריון התנגד לקבל את המכונית בחינם ודרש לשלם עבורה, נקב בעל המפעל הנבוך בסכום סימלי של חמש לירות. בן גוריון הושיט לו סכום זה, אך בעל המפעל לא מצא עודף. בעודו תר אחר העודף, הציעה אשתו של בן גוריון: "מכונית אחת עולה חמש לירות? אז תן לי שתי מכוניות בעשר לירות".
*
אל שמעון דז`יגאן, הבדחן הידוע, ניגשה אשה מבוגרת לאחר הופעה ואמרה לו: "מר דז`יגן, הבדיחה שסיפרת בתוכנית, שמעתי אותה כבר לפני ארבעים שנה!". השיב לה דז`יגן מניה וביה: "מה אני אשם שאת חיה כל כך הרבה...?" ("איך בין שולדיג האז איר לעבט אזוי ליינג...?").
*
כשנתבקש צ`רצ`יל לתאר את סוד ההצלחה בעשר מילים, ענה:
!never never never never never never never never give up
*
כשנשאל צ`רצ`יל בזקנותו איך זה להיות בן 90, תשובתו הייתה- טוב מאד, בהתחשב באלטרנטיבה...
*
ליידי אסטור הטיחה פעם בצ`רצ`יל "אילו הייתי אשתך, הייתי שמה רעל בכוס התה שלך". ענה לה צ`רצ`יל, "גבירתי, אילו היית אשתי, הייתי שותה אותו".
*
כשהיה נילס בוהר (פיזיקאי יהודי מהמאה ה-19 וה-20) סטודנט באוניברסיטת קופנהאגן, הוא נשאל כיצד ניתן למדוד גובה של בניין בעזרת ברומטר. תשובתו הייתה "הולכים לאחראי על הבניין, ואומרים לו- אם תאמר לי מה גובה הבניין, תקבל ממני במתנה ברומטר".
*
בעת שהאזין מוריץ פון שוויינד לסימפוניה של שוברט, פנה אליו אדון אחד בקהל ואמר לו - הסימפוניה יפה למדי, אך היא ארוכה מדי. ענה לו - אין הסימפוניה ארוכה מדי, אלא שאתה קצר מדי לשם כך...
*
אמירות המיוחסות ללוי אשכול: א) "לעניות דעתי הקובעת...". ב) "נכון, הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".
*
"אף פעם אל תפריע לי כשאני מנסה להפריע לך" (צ`רצ`יל).
*
אמירות המיוחסות לאל קאפונה (המאפיונר הידוע): א) "אני אפילו לא יודע באיזה רחוב נמצאת קנדה". ב) "אני רוצה את חוות דעתך, ואני אתן לך אותה"...
*
בילדותו, קיבל ר` יהונתן אייבשיץ סטירה מילד אחד. מיד החזיר לו שתים. גער בו גבאי בית הכנסת- סטירה אחת שהחזרת לו, ניחא, מידה כנגד מידה היא. אך מדוע השניה? ענה ר` יהונתן- החשבון אינו נכון! אילו הייתי מחזיר לו אחת, לא היה זה מידה כנגד מידה, שכן הוא נתן לי אחת מעבר למגיע לי, ואני נותן לו את מה שמגיע לו. רק כעת, שאני נותן שתים, נמצא שכל אחד נתן אחת מעבר למגיע, וזוהי מידה כנגד מידה.
*
על ר` חיים סולוביצ`יק מסופר, שכשהיה ילד שאל אותו אביו: "האם אתה יודע את כל הש"ס?". ענה הילד: "אם אגיד שלא - אשקר. אם אגיד שכן - אפול בגאווה". ענה לו האבא: "עכשיו אתה גם שקרן וגם גאוותן"..
*
בתקופה הקשה של המשבר הכלכלי, עודד שר האוצר יהושע רבינוביץ` את הציבור- "כעת אנו נמצאים על פי התהום, אך בקרוב, נצעד צעד גדול קדימה...".
*
כמה חבל שאין אנו נשואים, קבלה אשה אחת (ע"פ השמועה- איזאדורה דונקאו) בפני ג`ורג` ברנארד שו (מחזאי מפורסם מהמאה ה-19): תאר לך איזה ילד כליל שלמות היה לנו - הוא היה יורש את החכמה שלך, והיופי שלי. ענה לה- אבל תארי לעצמך שהיה קורה חלילה להיפך, והוא היה יורש את היופי שלי והחכמה שלך?
*
מסופר על נפוליאון שנכנס לכפר מסוים, והפעמונים לא צלצלו שם לכבודו כפי שהיה מקובל. הוא רתח מזעם ותבע מראשי הכפר- יש לכם זמן קצר לתת לי את כל הסיבות הטובות למה לא צלצלו הפעמונים! לאחר זמן מה הגיע ראש הכפר עם רשימה ארוכה, והחל לקרוא: סיבה ראשונה- אין לנו פעמונים... אל תמשיך, הפסיק אותו נפוליאון.
*
נפוליאון, שהיה נמוך קומה, רצה להגיע לספר על מדף, שהיה גבוה מדי עבורו. אחד מפקודיו (מרשל דה מונסי), אמר- תן לי, אני גבוה יותר. תיקן אותו נפוליאון - אינך גבוה יותר, אתה רק ארוך יותר...
*
ביצת קולומבוס: מקורה של מטבע לשון ידועה זו (המציין פתרון בעיה מסובכת בצורה פשוטה) הוא כדלהלן: קולומבוס שאל את מלך ספרד אם יוכל לקחת ביצה ולהעמידה על השולחן. המלך נכשל, כמובן, ואז לקח קולומבוס את הביצה, שבר את חלקה הרחב והעמידה. "גם אני יכולתי לעשות זאת, אין זו חוכמה", טען המלך. נכון, אמר קולומבוס, אבל אתה לא חשבת שאתה יכול, ואני עשיתי זאת
*
האימרה הבאה מיוחסת לברל כצנלסון: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות".
*
אמירות המיוחסות ל- ו. אלן: א) "לקחתי קורס קריאה מהירה וקראתי את `מלחמה ושלום` תוך עשרים דקות. יש שם משהו על רוסיה" ב) "אני לא יכול להאזין ליותר מדי מוזיקה של וגנר, אני מפתח דחף לכבוש את פולין". ג) "זה לא שאני מפחד למות, אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה קורה". ד) "פעם שאלתי מישהי שאלה טיפשית, היא ענתה לי תשובה טיפשית, ומאז אנחנו נשואים". ה) "הכלה לובשת לבן כדי לסמל טוהר ושמחה. החתן לובש שחור". ו) "אם אתה נראה כמו התמונה בדרכון שלך, אתה חולה מדי בשביל לטייל". ז) "מדענים אומרים היום כי גודל היקום הוא סופי...זה מחשבה מאד מנחמת לאלו מאיתנו שלא זוכרים איפה הם שמו דברים".
*
מספרים על נפתלי הרץ אימבר (מחבר "התקווה") ששתה לשוכרה, וכשהלך לביתו, היה שיכור כ"כ עד שלא ידע היכן ביתו. הוא עצר אדם שנקרה בדרכו ושאל אותו - האם ידוע לך היכן מתגורר נפתלי הרץ אימבר? ענה לו אותו אדם - אבל הרי אתה הוא נפתלי הרץ אימבר! השיב לו נפתלי הרץ - לא שאלתיך מי אני, אלא היכן אני גר!
*
ברנארד שאו, בסוף אחד ממחזותיו, קצר מחיאות כפים סוערות מהקהל. לפתע קם אחד מהקהל ואמר בקול רם: "המחזה הוא בלתי מוצלח"! שאו ענה במקום - אף אני סבור כך, אך מה כוחנו ומה גבורתנו לנוכח המון סוער כל כך!
*
הונורי דה בלזאק, סופר דגול אך עני מרוד, ראה לילה אחד גנב בביתו, המנסה לפתוח את המגירה במפתח. משראה זאת, הוא פרץ בצחוק. לשאלת הגנב המופתע מה לצחוק זה, ענה בלזאק - אני צוחק על כך שאדם בשעת לילה מאוחרת, עם מפתח כוזב, מחפש את מה שאינני מוצא עם המפתח הנכון באמצע היום.
*
הסופר שלום עליכם היה אומר, כי הבן אדם, כמוהו כחייט פולני: חייט פולני, חי עד שמת. גם הבן אדם, חי עד שמת.
*
המחזאי ברנארד שאו שלח לצ`רצ`יל שני כרטיסים להצגת בכורה של אחד ממחזותיו, וכתב: "מצ"ב שני כרטיסים. הבא איתך חבר, אם יש לך כזה". צ`רצ`יל לא נשאר חייב, וענה "איני יכול לבוא הערב, אך אבוא להצגה השניה של המחזה, אם תהיה כזו".
*
ציטוט מלשונו של השופט חשין, בפסק דין, בתארו סכסוך של בני זוג: "משבא שטן לשכון במעונם של בני זוג... די לו לבעל דין אחד שיאמר `יום`, וה`למד` של ה`לילה` תעלה על לשונו של בעל ריבו".
*
אמירות המיוחסות להנרי קיסינג`ר:
א) "נכריז שניצחנו ונברח" (הצעתו של קיסינג`ר, במלחמת ויאטנאם).
ב) "בשבוע הבא לא ייתכן משבר. לוח הזמנים שלי כבר מלא לגמרי".
ג) "כי נמאס לי מפוליטיקה" (כך ענה קיסינג`ר בתשובה לשאלה למה עזב את האקדמיה לטובת תפקיד בממשל..).
*
אמרות המיוחסות לאבא אבן (מדינאי במדינת ישראל - שר החוץ ועוד):

א) כשהיה שר חינוך, נתבקש בשאילתא לנמק בכנסת מדוע נבחרת ישראל נוחלת מפלות. הוא השיב `יש להניח שהסיבה לכך היא כי שחקני היריב הבקיעו את שער קבוצתנו מספר פעמים גדול יותר ממספר הפעמים בו הבקיעו שחקנינו את שער היריב``.

ב) ``עדיין לא סיימתי לקרוא את הספר, כך שעוד מוקדם לקבוע שאין שם אף מילה אחת נכונה`` (תשובתו כאשר נשאל מה תגובתו לספרו של פוליטיקאי מסוים שביקר אותו).

ג) הפלסטינים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

ד) "אני יודע שאוצר המילים שלו כולל רק 500 מילים, אבל אני לא מבין למה הוא משתמש רק במאתיים.." (על פוליטיקאי מסוים).
*
"אם אין אזנו של העבריין בכוח קשובה לקול דמי קורבנות הפיגועים אולי ישמע לקול הסוגר והבריח הננעלים על העבריינים". (בית המשפט העליון, בנמקו עונש מאסר למסיעי שוהים בלתי חוקיים - רע"פ 5198/01 טלעת ח`טיב נ` מדינת ישראל)
*
הלורד דנינג, שופט אנגלי ידוע, עבר מבחירתו מבית הלורדים (מוסד השיפוט הגבוה באנגליה) לערכאת הערעורים הנמוכה יותר. הוא נימק את בחירתו בכך ש"בית הלורדים הוא כמו גן עדן - אתה רוצה להגיע לשם מתישהו, אבל לא כל עוד יש בך חיים".
*
דוויט אייזנהואר, הגנרל האמריקאי הידוע שהפך אחר כך לנשיא ארה"ב, נהג להדגים את אומנות ההנהגה בעזרת חוט: הוא היה מניח את החוט על השולחן ואומר, "משוך את החוט, והוא ילך לכל מקום שתוביל אותו. דחוף אותו והוא ילך לשום מקום. כך הדבר גם כאשר מנהיגים אנשים".
*
"האתונאים היו צריכים לבחור אחד משני אדריכלים לשם הקמת בניין גדול. הראשון שבהם, המוכשר יותר בדיבור, הציג את תוכניתו בנאום נמלץ מוכן מראש והיטה את דעת העם לטובתו. אבל חברו שכנע אותם במילים ספורות: 'נכבדי בני אתונה, מה שאמר הוא אעשה אני'" (דה מונטיין, המסות).