יום ראשון, 14 בדצמבר 2008

אנקדוטות

מרק טוויין פתח מעטפה שנשלחה אליו, וגילה מכתב בעל מילה אחת: "טיפש"!. החזיר טוויין את המעטפה לשולחה, וכתב: ראיתי אנשים שכותבים מכתב ושוכחים לחתום, אבל זו פעם ראשונה שאני רואה מישהו שזוכר לחתום ושוכח לכתוב את המכתב.
*
מספרים על היגל, שמילותיו האחרונות לפני מותו היו- מכל תלמידי, הבין רק אחד את תורתי. ואף הוא, הבין אותה בצורה כוזבת...
*
אהרון ברק, באחד מפסקי הדין שלו: "צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק כדי לכתוב פסק דין קצר יותר" (בג"צ 428/86, יצחק ברזילי נ` ממשלת ישראל, פ"ד מ(3), 505 ,עמ` 576-577).

סיפור דומה מיוחס למארק טוויין, שכתב לחבירו "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר, אך לא היה לי זמן" (ולמי שזקוק להסבר: המחשבה המושקעת בכתיבה קצרה, חדה וממוקדת דורשת זמן רב יותר מכתיבה ארוכה ומייגעת).
*
בן גוריון הצליח לשכנע יהודי אמריקאי, בעל מפעל מכוניות, להעביר את מפעל ההרכבה לישראל, ובמפעל החדש נערך טקס רב רושם. בעל המפעל רצה להעניק לבן גוריון את המכונית הראשונה שתצא מפס הייצור. לאחר שבן גוריון התנגד לקבל את המכונית בחינם ודרש לשלם עבורה, נקב בעל המפעל הנבוך בסכום סימלי של חמש לירות. בן גוריון הושיט לו סכום זה, אך בעל המפעל לא מצא עודף. בעודו תר אחר העודף, הציעה אשתו של בן גוריון: "מכונית אחת עולה חמש לירות? אז תן לי שתי מכוניות בעשר לירות".
*
אל שמעון דז`יגאן, הבדחן הידוע, ניגשה אשה מבוגרת לאחר הופעה ואמרה לו: "מר דז`יגן, הבדיחה שסיפרת בתוכנית, שמעתי אותה כבר לפני ארבעים שנה!". השיב לה דז`יגן מניה וביה: "מה אני אשם שאת חיה כל כך הרבה...?" ("איך בין שולדיג האז איר לעבט אזוי ליינג...?").
*
כשנתבקש צ`רצ`יל לתאר את סוד ההצלחה בעשר מילים, ענה:
!never never never never never never never never give up
*
כשנשאל צ`רצ`יל בזקנותו איך זה להיות בן 90, תשובתו הייתה- טוב מאד, בהתחשב באלטרנטיבה...
*
ליידי אסטור הטיחה פעם בצ`רצ`יל "אילו הייתי אשתך, הייתי שמה רעל בכוס התה שלך". ענה לה צ`רצ`יל, "גבירתי, אילו היית אשתי, הייתי שותה אותו".
*
כשהיה נילס בוהר (פיזיקאי יהודי מהמאה ה-19 וה-20) סטודנט באוניברסיטת קופנהאגן, הוא נשאל כיצד ניתן למדוד גובה של בניין בעזרת ברומטר. תשובתו הייתה "הולכים לאחראי על הבניין, ואומרים לו- אם תאמר לי מה גובה הבניין, תקבל ממני במתנה ברומטר".
*
בעת שהאזין מוריץ פון שוויינד לסימפוניה של שוברט, פנה אליו אדון אחד בקהל ואמר לו - הסימפוניה יפה למדי, אך היא ארוכה מדי. ענה לו - אין הסימפוניה ארוכה מדי, אלא שאתה קצר מדי לשם כך...
*
אמירות המיוחסות ללוי אשכול: א) "לעניות דעתי הקובעת...". ב) "נכון, הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".
*
"אף פעם אל תפריע לי כשאני מנסה להפריע לך" (צ`רצ`יל).
*
אמירות המיוחסות לאל קאפונה (המאפיונר הידוע): א) "אני אפילו לא יודע באיזה רחוב נמצאת קנדה". ב) "אני רוצה את חוות דעתך, ואני אתן לך אותה"...
*
בילדותו, קיבל ר` יהונתן אייבשיץ סטירה מילד אחד. מיד החזיר לו שתים. גער בו גבאי בית הכנסת- סטירה אחת שהחזרת לו, ניחא, מידה כנגד מידה היא. אך מדוע השניה? ענה ר` יהונתן- החשבון אינו נכון! אילו הייתי מחזיר לו אחת, לא היה זה מידה כנגד מידה, שכן הוא נתן לי אחת מעבר למגיע לי, ואני נותן לו את מה שמגיע לו. רק כעת, שאני נותן שתים, נמצא שכל אחד נתן אחת מעבר למגיע, וזוהי מידה כנגד מידה.
*
על ר` חיים סולוביצ`יק מסופר, שכשהיה ילד שאל אותו אביו: "האם אתה יודע את כל הש"ס?". ענה הילד: "אם אגיד שלא - אשקר. אם אגיד שכן - אפול בגאווה". ענה לו האבא: "עכשיו אתה גם שקרן וגם גאוותן"..
*
בתקופה הקשה של המשבר הכלכלי, עודד שר האוצר יהושע רבינוביץ` את הציבור- "כעת אנו נמצאים על פי התהום, אך בקרוב, נצעד צעד גדול קדימה...".
*
כמה חבל שאין אנו נשואים, קבלה אשה אחת (ע"פ השמועה- איזאדורה דונקאו) בפני ג`ורג` ברנארד שו (מחזאי מפורסם מהמאה ה-19): תאר לך איזה ילד כליל שלמות היה לנו - הוא היה יורש את החכמה שלך, והיופי שלי. ענה לה- אבל תארי לעצמך שהיה קורה חלילה להיפך, והוא היה יורש את היופי שלי והחכמה שלך?
*
מסופר על נפוליאון שנכנס לכפר מסוים, והפעמונים לא צלצלו שם לכבודו כפי שהיה מקובל. הוא רתח מזעם ותבע מראשי הכפר- יש לכם זמן קצר לתת לי את כל הסיבות הטובות למה לא צלצלו הפעמונים! לאחר זמן מה הגיע ראש הכפר עם רשימה ארוכה, והחל לקרוא: סיבה ראשונה- אין לנו פעמונים... אל תמשיך, הפסיק אותו נפוליאון.
*
נפוליאון, שהיה נמוך קומה, רצה להגיע לספר על מדף, שהיה גבוה מדי עבורו. אחד מפקודיו (מרשל דה מונסי), אמר- תן לי, אני גבוה יותר. תיקן אותו נפוליאון - אינך גבוה יותר, אתה רק ארוך יותר...
*
ביצת קולומבוס: מקורה של מטבע לשון ידועה זו (המציין פתרון בעיה מסובכת בצורה פשוטה) הוא כדלהלן: קולומבוס שאל את מלך ספרד אם יוכל לקחת ביצה ולהעמידה על השולחן. המלך נכשל, כמובן, ואז לקח קולומבוס את הביצה, שבר את חלקה הרחב והעמידה. "גם אני יכולתי לעשות זאת, אין זו חוכמה", טען המלך. נכון, אמר קולומבוס, אבל אתה לא חשבת שאתה יכול, ואני עשיתי זאת
*
האימרה הבאה מיוחסת לברל כצנלסון: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות".
*
אמירות המיוחסות ל- ו. אלן: א) "לקחתי קורס קריאה מהירה וקראתי את `מלחמה ושלום` תוך עשרים דקות. יש שם משהו על רוסיה" ב) "אני לא יכול להאזין ליותר מדי מוזיקה של וגנר, אני מפתח דחף לכבוש את פולין". ג) "זה לא שאני מפחד למות, אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה קורה". ד) "פעם שאלתי מישהי שאלה טיפשית, היא ענתה לי תשובה טיפשית, ומאז אנחנו נשואים". ה) "הכלה לובשת לבן כדי לסמל טוהר ושמחה. החתן לובש שחור". ו) "אם אתה נראה כמו התמונה בדרכון שלך, אתה חולה מדי בשביל לטייל". ז) "מדענים אומרים היום כי גודל היקום הוא סופי...זה מחשבה מאד מנחמת לאלו מאיתנו שלא זוכרים איפה הם שמו דברים".
*
מספרים על נפתלי הרץ אימבר (מחבר "התקווה") ששתה לשוכרה, וכשהלך לביתו, היה שיכור כ"כ עד שלא ידע היכן ביתו. הוא עצר אדם שנקרה בדרכו ושאל אותו - האם ידוע לך היכן מתגורר נפתלי הרץ אימבר? ענה לו אותו אדם - אבל הרי אתה הוא נפתלי הרץ אימבר! השיב לו נפתלי הרץ - לא שאלתיך מי אני, אלא היכן אני גר!
*
ברנארד שאו, בסוף אחד ממחזותיו, קצר מחיאות כפים סוערות מהקהל. לפתע קם אחד מהקהל ואמר בקול רם: "המחזה הוא בלתי מוצלח"! שאו ענה במקום - אף אני סבור כך, אך מה כוחנו ומה גבורתנו לנוכח המון סוער כל כך!
*
הונורי דה בלזאק, סופר דגול אך עני מרוד, ראה לילה אחד גנב בביתו, המנסה לפתוח את המגירה במפתח. משראה זאת, הוא פרץ בצחוק. לשאלת הגנב המופתע מה לצחוק זה, ענה בלזאק - אני צוחק על כך שאדם בשעת לילה מאוחרת, עם מפתח כוזב, מחפש את מה שאינני מוצא עם המפתח הנכון באמצע היום.
*
הסופר שלום עליכם היה אומר, כי הבן אדם, כמוהו כחייט פולני: חייט פולני, חי עד שמת. גם הבן אדם, חי עד שמת.
*
המחזאי ברנארד שאו שלח לצ`רצ`יל שני כרטיסים להצגת בכורה של אחד ממחזותיו, וכתב: "מצ"ב שני כרטיסים. הבא איתך חבר, אם יש לך כזה". צ`רצ`יל לא נשאר חייב, וענה "איני יכול לבוא הערב, אך אבוא להצגה השניה של המחזה, אם תהיה כזו".
*
ציטוט מלשונו של השופט חשין, בפסק דין, בתארו סכסוך של בני זוג: "משבא שטן לשכון במעונם של בני זוג... די לו לבעל דין אחד שיאמר `יום`, וה`למד` של ה`לילה` תעלה על לשונו של בעל ריבו".
*
אמירות המיוחסות להנרי קיסינג`ר:
א) "נכריז שניצחנו ונברח" (הצעתו של קיסינג`ר, במלחמת ויאטנאם).
ב) "בשבוע הבא לא ייתכן משבר. לוח הזמנים שלי כבר מלא לגמרי".
ג) "כי נמאס לי מפוליטיקה" (כך ענה קיסינג`ר בתשובה לשאלה למה עזב את האקדמיה לטובת תפקיד בממשל..).
*
אמרות המיוחסות לאבא אבן (מדינאי במדינת ישראל - שר החוץ ועוד):

א) כשהיה שר חינוך, נתבקש בשאילתא לנמק בכנסת מדוע נבחרת ישראל נוחלת מפלות. הוא השיב `יש להניח שהסיבה לכך היא כי שחקני היריב הבקיעו את שער קבוצתנו מספר פעמים גדול יותר ממספר הפעמים בו הבקיעו שחקנינו את שער היריב``.

ב) ``עדיין לא סיימתי לקרוא את הספר, כך שעוד מוקדם לקבוע שאין שם אף מילה אחת נכונה`` (תשובתו כאשר נשאל מה תגובתו לספרו של פוליטיקאי מסוים שביקר אותו).

ג) הפלסטינים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

ד) "אני יודע שאוצר המילים שלו כולל רק 500 מילים, אבל אני לא מבין למה הוא משתמש רק במאתיים.." (על פוליטיקאי מסוים).
*
"אם אין אזנו של העבריין בכוח קשובה לקול דמי קורבנות הפיגועים אולי ישמע לקול הסוגר והבריח הננעלים על העבריינים". (בית המשפט העליון, בנמקו עונש מאסר למסיעי שוהים בלתי חוקיים - רע"פ 5198/01 טלעת ח`טיב נ` מדינת ישראל)
*
הלורד דנינג, שופט אנגלי ידוע, עבר מבחירתו מבית הלורדים (מוסד השיפוט הגבוה באנגליה) לערכאת הערעורים הנמוכה יותר. הוא נימק את בחירתו בכך ש"בית הלורדים הוא כמו גן עדן - אתה רוצה להגיע לשם מתישהו, אבל לא כל עוד יש בך חיים".
*
דוויט אייזנהואר, הגנרל האמריקאי הידוע שהפך אחר כך לנשיא ארה"ב, נהג להדגים את אומנות ההנהגה בעזרת חוט: הוא היה מניח את החוט על השולחן ואומר, "משוך את החוט, והוא ילך לכל מקום שתוביל אותו. דחוף אותו והוא ילך לשום מקום. כך הדבר גם כאשר מנהיגים אנשים".
*
"האתונאים היו צריכים לבחור אחד משני אדריכלים לשם הקמת בניין גדול. הראשון שבהם, המוכשר יותר בדיבור, הציג את תוכניתו בנאום נמלץ מוכן מראש והיטה את דעת העם לטובתו. אבל חברו שכנע אותם במילים ספורות: 'נכבדי בני אתונה, מה שאמר הוא אעשה אני'" (דה מונטיין, המסות).

פרדוקסים

איזו קבוצה גדולה יותר, הקבוצה של "כל המספרים השלמים", או הקבוצה של "כל המספרים השלמים הזוגיים"?

[התשובה אינה פשוטה כפי שנדמה. מצד אחד, לכאורה ברור שקבוצת "כל המספרים" גדולה יותר, ומצד שני- הקבוצות שוות בגודלן, שהרי בשתי הקבוצות, גם בקבוצת "כל המספרים" וגם בקבוצת "כל המספרים הזוגיים", יש כמות של אין-סוף מספרים. אם גם כאן וגם כאן יש אין-סוף, נמצא שהקבוצות שוות!]

[חוסר היכולת שלנו למצוא תשובה פשוטה לשאלה זו, מראה שאין אנו מבינים עד הסוף את מושג האין-סוף].


איזו קבוצה גדולה יותר, קבוצת "כל המספרים הגדולים מעשרים", או קבוצת "כל המספרים הגדולים מעשר"?

[מצד אחד, לכאורה ברור שהקבוצה השניה גדולה יותר בעשרה מספרים. מאידך, שתי הקבוצות שוות בגודלן, שהרי גם בזו וגם בזו יש אין סוף מספרים].


הפילוסוף היווני הקדום פרותגורס, לימד אדם בשם איאתולוס את מקצוע המשפטים. מאחר שלא היה לו כסף לשכר לימוד, הם סיכמו כי איאתולוס יהיה פטור מלשלם, וחובת התשלום תחול עליו רק לאחר שינצח במשפט הראשון שלו. הבעייה הייתה, שלאחר שסיים את לימודי המשפטים, הוא פשוט לא הופיע באף משפט אלא פנה לו למקצוע אחר, וכך לא שילם (שהרי על פי התנאי אין חובת תשלום עד שיופיע וינצח). פרותגורס הזועם פנה לבית המשפט.

כשהגיעו הצדדים לבית המשפט, אמר פרותגורס לשופטים- אם אנצח במשפט זה, עליי לקבל את התשלום, כי כך פסק בית המשפט. ואם איאתלוס ינצח, גם אז עליי לקבל את התשלום, שהרי על פי התנאי בינינו, עליו לשלם לי כשהוא מנצח את המשפט הראשון. ממילא, התשלום מגיע לי בכל מקרה.

קם איאתלוס ואמר, בדיוק להיפך! בכל מקרה אינני צריך לשלם: אם אפסיד במשפט, אינני צריך לשלם, שהרי התנאי הוא שלא אשלם עד שאנצח. ואם אנצח במשפט ובית המשפט יפסוק שאיני צריך לשלם, גם אז איני צריך לשלם, כי כך קבע בית המשפט! לכן, בכל מקרה אינני צריך לשלם.

[זה נראה פרדוקס בלתי פתור, אך במבט מעמיק, טענתו של איאתלוס אינה מחזיקה מים. שהרי אם ינצח פרותגורס במשפט, ודאי שיהיה על איאתולוס לשלם, כי משמעותו של ניצחון כזה היא שבית המשפט קובע שאין לאיאתלוס רשות לנצל את התנאי ביניהם באופן שבו הוא נוהג. הרי על זה נסוב המשפט מלכתחילה].


מהירות האור ידועה. מהי מהירות החושך.
"במשפת זה ישנן 3 תעויות". כמה טעויות יש במשפט זה.
ישנו כלל האומר, "לכל כלל יש יוצא מן הכלל". האם גם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל?
האם "היינו הך" ו"אותו דבר" הם אותו דבר, או שמא הם היינו הך?
מה היה קורה אילו לא היו תשובות לשאלות היפותטיות?
מדוע המינמליסטים אינם מוצאים לעצמם שם קצר יותר?
אם הכלה לובשת לבן כדי לסמל טוהר ושמחה, מדוע החתן לובש שחור?
אם הקור בחוץ הוא אפס מעלות, ומחר יהיה קר פי שניים, כמה מעלות יהיו מחר?
כשנמס השלג, לאן נעלם הלבן?
אחד מחוקי מרפי אומר שבכל פעם שתנסה לבחון חוק מרפי, הוא לא יעבוד. האם חוק זה יעבוד כשתנסה אותו?
האם נכונה המחשבה, שעצם המחשבה גורמת לנו לחשוב יותר ממה שאנו חושבים שזה גורם לנו לחשוב?
מה גרוע יותר, להיות גזען, או לשנוא את כולם באותה מידה?
האם לרעיון המסע בזמן יש עתיד?
העורבים נשמעו כקוראים בשמו, חשב לעצמו מר קע (הנדי).


הדילמה הבאה ידועה בשם "דילמת האסיר":

שני אנשים, א` וב`, נתפסים בידי המשטרה. החשד הוא שהם ביצעו בצוותא עבירה קלה, שעונשה שנת מאסר, ועבירה חמורה שעונשה חמש שנים. באשר לעבירה הקלה, יש למשטרה די ראיות, ואילו באשר לעבירה החמורה, אין למשטרה ראיות והיא מעוניינת שאחד מהם לפחות יודה ויסגיר את שניהם, אך הם מסרבים. פונה אחד השוטרים אל א`, ומציע לו עסקה שתנאיה כדלהלן: אם תמשיכו לשתוק שניכם, כל אחד מכם ירצה שנה בכלא, בגין העבירה הקלה, עליה יש ראיות. אם אחד מכם ידבר (ויסגיר את השניים) בעוד שחבירו ישתוק, המדבר ישוחרר לגמרי והשותק ירצה 5 שנים. אם תדברו שניכם, כל אחד ירצה 3 שנים. בדיוק את אותם תנאי עסקה, מציעה המשטרה גם לב`, וא` יודע זאת.

כעת, נמצא א` בדילמה בלתי פתורה: מצד אחד, ודאי עדיף שידבר, שהרי ממה נפשך- אם בתא הסמוך ב` ידבר, אוי לו לא` אם ישתוק (שהרי שתיקה תביא אותו למאסר 5 שנים); ואם ב` ישתוק, גם אז עדיף לא` לדבר, שהרי מצב שבו א` מדבר וב` שותק, מוציא את א` לחופשי. מצד שני, ב` יעשה גם הוא את אותו חשבון, וכך שניהם ידברו, וכל אחד ירצה שלוש שנים! זוהי תוצאה אבסורדית שאינה כדאית לשניהם, שהרי אם שניהם היו שותקים, כל אחד היה מרצה רק שנה אחת!


שאלת הרולטה: אדם משחק במשחק הרולטה הנפוץ בבתי הימורים. כללי המשחק פשוטים- הוא שם סכום כסף, ומסובב את הרולטה. אם היא נעצרת על צבע אדום, הוא מפסיד את הכסף שאותו שם, לטובת בית ההימורים. אם היא נעצרת על הצבע השחור, הוא מכפיל את כספו. נהוג שסיכויי הרווח שווים, או כמעט שווים, לסיכויי ההפסד.

כעת, טוען אדם אחד, שיש לו שיטת פלאים שבאמצעותה אין סיכוי שייצא מבית ההימורים בהפסד. הכיצד? בכל פעם הוא יהמר על סכום כסף, בשיעור שהוא כפול מהסכום שעליו הימר בהימור הקודם, וכך, לטווח ארוך, אין סיכוי שיפסיד!. למשל, בתחילה יהמר על סכום של 10. אם ירוויח, מה טוב. אם יפסיד, הוא יהמר בפעם הבאה על סכום של 20. אם ירוויח, נמצא שהוא גרף עשרים והוא בעודף של 10 (שהרי קודם הפסיד 10). אם יפסיד (ויהיה ע"י כך בגירעון 30), יהמר בפעם הבאה על סכום של 40. אם ירוויח, נמצא שגרף 40 והוא כעת בעודף של 10 (שהרי עד עתה הפסיד 30 וכעת הרוויח 40). אם יפסיד (ויהיה ע"י כך בגירעון 70), יהמר בפעם הבאה על סכום של 80. אם ירוויח, נמצא שגרף 80 והוא כעת בעודף של 10 (ה-80 שגרף כעת פחות ה-70 שהפסיד עד עכשיו). וכך הלאה. נמצא, אם כן, שאדם הפועל בצורה כזו, לא ייצא לעולם מופסד אא"כ איתרע מזלו ויפסיד בכל נסיונותיו, דבר שאין סיכוי קלוש שיקרה (שהרי אף אחד אינו מפסיד בכל נסיונותיו). כיצד זה איש אינו מנצל שיטה פשוטה זו?!


נניח שבמקום מסוים גרים שני שבטים, האחד הוא שבט ה"נכוחים", והשני, שבט ה"מהפכים". אנשי שבט הנכוחים מתאפיינים בשתי תכונות: א) הם רואים היטב את המציאות. ב) הם אינם משקרים. לעומתם, אנשי ה"מהפכים", מתאפיינים בשתי תכונות הפוכות: א) הם רואים את המציאות הפוך. ב) הם תמיד משקרים. כך, למשל, אם נשאל את אנשי הנכוחים ואת אנשי המהפכים מה צבע השלג, שניהם יענו "לבן": הנכוחים יענו כך משום שאכן ראו לבן והם אומרים אמת, והמהפכים יענו כך מפני שהם רואים אמנם שחור אך עונים לבן מתוך שקר. כעת, לפניך עומד אדם, שאינך יודע מאיזה שבט הוא. איזו שאלה תוכל לשאול אותו, כדי לדעת האם הוא משבט הנכוחים או משבט המהפכים.

[תשובה: השאלה שיש לשאול אותו היא... "מאיזה שבט אתה". אם הוא משבט הנכוחים, הוא יענה "משבט הנכוחים". אם הוא מהמהפכים, הוא יענה "מהמהפכים" (שהרי הוא חושב שהוא מהנכוחים אך מתוך הנטיה לשקר הוא עונה להיפך ממחשבתו). כיצד ייתכן באמת שלכל שאלה הם עונים בצורה זהה (כדוגמת שאלת השלג לעיל), ודווקא על שאלה זו שניהם עונים בצורה שונה?].


הפרדוקסים של זנון:

זנון, מתקופתו של הפילוסוף פרמנידס, הצביע על הפרדוקסים הבאים (פרדוקס= הנחה שמצד אחד ברור שאינה נכונה, ומאידך ניתן להוכיח כי היא נכונה בלי שניתן יהיה לסתור את ההוכחה):

א. פרדוקס אכילס והצב: צב אחד ניסה כוחו בתחרות נגד אכילס, האצן המהיר. באדיבותו, נותן אכילס לצב מקדמה של 100 מטרים, והם מתחילים לרוץ. ניתן להוכיח, מתמטית, שאכילס לעולם לא ישיג את הצב. ההוכחה היא כדלהלן:

נניח שמהירותו של אכילס היא פי עשרה משל הצב. כשאכילס סוגר את 100 המטרים המפרידים בינו לצב בתחילה, מספיק הצב בינתיים לעבור עשרה מטרים, ונמצא שהוא מקדים את אכילס עדיין בעשרה מטרים. כשאכילס סוגר את עשרת המטרים הנ"ל, מספיק הצב בינתיים לעבור מטר, ונמצא שהוא מקדים את אכילס עדיין במטר. כשסוגר אכילס את המטר הנ"ל, מספיק הצב בינתיים לעבור עשירית מטר, ונמצא מקדים את אכילס עדיין בעשירית מטר. כשסוגר אכילס את העשירית הנ"ל, עובר הצב בינתיים מאית מטר ומשיג את אכילס במאית מטר, וכך לעולם יימצא הצב משיג את אכילס, שהרי בכל פעם שיצליח אכילס לסגור את הפער ביניהם, באותו זמן יספיק הצב לעבור עוד מרחק כלשהו, קטן ככל שיהיה.

ב. "פרדוקס הדיכוטומיה": אדם עומד במרחק מסוים מנקודה מסוימת, והוא מתחיל ללכת כדי להגיע אליה. ניתן להוכיח שלעולם לא יצליח להגיע אליה. שכן, בכל פעם שיעבור חלק מן המרחק שנשאר לו, תמיד יישאר לו עוד חלק, וכך לעולם. כך, למשל, אם בתחילה המרחק הוא 100 מטר, לאחר שעבר 50 נשארו עוד 50. יעבור עוד 25, יישארו עוד 25. יעבור עוד 12.5, יישארו עוד 12.5. יעבור עוד 6.25, יישארו עוד 6.25, וכך לעולם, כל פעם שיעבור חלק מהמרחק שנשאר לו, יישאר עוד חלק שעליו לעבור.

ג. פרדוקס החץ: כנגד שני הפרדוקסים הקודמים, היו שטענו כי אי אפשר לחלק ולחלק עד אין סוף, ובסופו של דבר קיימת נקודה שהיא קטנה כל כך, עד שאין היא ניתנת לחלוקה. מקשה זנון, אם כך, קיימת גם יחידת זמן שהיא קטנה כל כך עד שאינה ניתנת לחלוקה. והנה, ביחידת זמן כזו, אין ספק ששום חפץ או אדם אינו יכול לזוז ממקום למקום (שהרי "לזוז" פירושו להיות קודם כאן ואחר כך כאן, וביחידת זמן קטנה כל כך אין "קודם" ו"אחר כך"). [במילים אחרות, בכל יחידת זמן כזו, כל חפץ או אדם הוא במצב נח]. וכאן, המצב חמור, שהרי אם ביחידת זמן קטנה כזו אין שום חפץ יכול לזוז ממקומו, והוא "נח", אזי גם בפרק זמן ארוך יותר הוא לא יוכל לזוז, שהרי מה הוא פרק זמן ארוך אם לא צירוף של יחידות זמן קטנות כנ"ל, שבאף אחת מהן לא מתאפשרת תנועה (פרדוקס זה נקרא פרדוקס החץ, כי מטרתו המקורית הייתה להראות שחץ אינו יכול לזוז ממקומו, בניגוד למה שנראה לנו. אך כמובן אין הכרח להתייחס דווקא לחץ).


פרדוקס המעטפות: נותנים לאדם לבחור אם רצונו לקחת את מעטפה א` או מעטפה ב`. הוא יודע שבאחת מהן (אך אינו יודע איזו), יש סכום כסף כפול מזו שבשניה. הוא מהמר ובוחר במעטפה אחת, למשל במעטפה א`, ומגלה בה 100 שקלים. כעת ניתנת לו ההזדמנות לשנות את בחירתו ולהחליף למעטפה ב` (שייתכן ויהיו בה 50 וייתכן ויהיו בה 200). האם כדאי לו להחליף? ניתן להוכיח שאכן כדאי לו! שהרי הסיכון בהחלפה זו הוא הפסד אפשרי של 50 שקלים, ואילו הסיכוי הוא רווח אפשרי של 100 שקלים. הימור שבו הסיכוי הוא 100 והסיכון הוא 50, מוגדר לכל הדעות כהימור משתלם! מאידך, ברור שמדובר באבסורד, שהרי לא ייתכן שהכדאיות לבחור במעטפה ב` תגדל לפתע רק משום שמעטפה א` נפתחה כבר (הרי אם א` לא הייתה נפתחת, הכדאיות לא` ולב` היא כדאיות שווה).


פרדוקס בוחן הפתע: מורה מודיע לכיתתו שבשבוע הבא יערוך להם בוחן פתע, קרי- בלילה שלפני יום הבוחן, לא יידעו התלמידים שלמחרת יתקיים בוחן. עושים התלמידים את החשבון הבא: הבוחן ודאי לא יוכל להתקיים ביום שישי, שהרי אם הוא יידחה עד יום שישי, אזי בלילה שלפני יום שישי כבר נדע שיהיה בו בוחן, ואין זה בוחן פתע. והנה, גם ביום חמישי לא יכול הבוחן להתקיים, שהרי אם יידחה הבוחן עד יום חמישי, נמצא שבלילה שלפניו כבר נדע שיהיה למחרת בוחן (שהרי בשישי כבר הוכחנו שאי אפשר לעשות את הבוחן). צא וחשב, שאת אותו חשבון ניתן לערוך לגבי כל יום בימות השבוע, עד שלא ניתן לערוך את בוחן הפתע באף יום. מאידך, ברור שמשהו פגום בהוכחה, שהרי בסופו של דבר אם יודיע המורה ביום שי, למשל, על בוחן, כן יהיו כולם מופתעים.

העמקת הפרדוקס: הוכחנו שהבוחן אינו יכול להתקיים באף יום בשבוע. תלמיד אחד הסביר זאת לשאר הכיתה, וכולם הלכו לביתם שמחים וטובי לב, אך מה הופתעו כאשר ביום ג` הם נדרשו להוציא מחברות.


פרדוקס זה ידוע בשם "השקרן מכרתים": אדם בא ואומר "אני תמיד משקר". האם עלינו להאמין למשפט זה שלו?


אדם המשתוקק לגנוב, האם לא עדיף שיגנוב ויעבור פעם אחת על לא תגנוב מאשר עשר פעמים על לא תחמוד?


הספר של הגדוד (שהוא גם חייל בעצמו) קיבל הוראות ברורות מהצבא: א) מי שאינו מסתפר בעצמו, עליך לספר אותו. ב) מי שמסתפר בעצמו, אסור לך לספר אותו. לחרדתו, מוצא הספר את עצמו בפני דילמה, האם לספר את עצמו: אם יספר את עצמו, נמצא שהוא עובר על ההוראה השניה, שהרי הוא מספר אדם המסתפר בעצמו. אם לא יספר את עצמו, יעבור על ההוראה הראשונה. מה יעשה?


מה יקרה אם כוח שאין לעמוד בפניו מתנגש בדבר שאין להזיזו?

[הפתרון- מצב כזה לא ייתכן. אם יש כוח שא"א לעמוד בפניו, ממילא אין בנמצא דבר שאין להזיזו. מאת- א.קופי, מבוא ללוגיקה]


בילדותו, קיבל ר` יהונתן אייבשיץ סטירה מילד אחד. מיד החזיר לו שתים. גער בו גבאי בית הכנסת- סטירה אחת שהחזרת לו, ניחא, מידה כנגד מידה היא. אך מדוע השניה? ענה ר` יהונתן- החשבון אינו נכון! אילו הייתי מחזיר לו אחת, לא היה זה מידה כנגד מידה, שכן הוא נתן לי אחת מעבר למגיע לי, ואני נותן לו רק את מה שמגיע לו. רק כעת, שאני נותן שתים, נמצא שכל אחד נתן אחת מעבר למגיע, וזוהי מידה כנגד מידה. האם הצדק עם הגבאי או עם הילד?

[הערה- טענת הילד היא שנונה ביותר, אך מעבר למוזרות שהשומע מרגיש בה מיד, היא מתבססת על הטעיה לוגית ברורה..].


אני לא שונא אותו, להיפך, אני כן שונא אותו (ד. גליקמן).


"זו לא אשליה אופטית, היא רק נראית כזו".


פרדוקס התפוחים: שתי נשים מוכרות תפוחים, האחת מוכרת סל של שני תפוחים בפרוטה, והשניה- סל של שלושה תפוחים בשתי פרוטות. לכל אחת מהן שלושים תפוחים. יום אחד החליטו השתים לעשות שותפות בשישים התפוחים באופן הבא: במקום שכל אחת תמכור שלושים תפוחים כמתואר לעיל, הן ימכרו ביחד את כל שישים התפוחים, באותו מחיר, באופן הבא: אם עד עכשיו מכרה אשה א` סל של שני תפוחים בפרוטה והשניה שלושה בשתי פרוטות (וכך חמישה תפוחים עלו יחד שלוש פרוטות), מעתה הן ימכרו סלים גדולים של חמישה תפוחים, כל סל בשלוש פרוטות. מבחינת הקונה, אין הבדל לכאורה: כשם שאחרי האיחוד הוא משלם על חמישה תפוחים שלוש פרוטות, כך גם קודם, אם היה קונה חמישה, שתים מזו ושלוש מזו, היה משלם שלוש פרוטות.


והנה, כשמכרו את כל שישים התפוחים, כל סל של חמישה תפוחים בשלוש פרוטות כנ"ל, הן גילו שיש בידן שלושים ושש פרוטות (שלוש פרוטות כפול שנים עשר סלים של חמישה). לעומת זאת, אילו לא היו מתאחדות, הייתה הראשונה מרוויחה 15 פרוטות והשניה 20 פרוטות, יחד 35 פרוטות. איך ייתכן שעל ידי האיחוד, שלכאורה לא שינה דבר מבחינת המחיר, נוספה פרוטה?


הגברת הפרדוקס: בקצה אחר של הרחוב עומדות שתי רוכלות אחרות- אחת מוכרת סל של שני תפוחים בפרוטה, והשניה- סל של שלושה תפוחים בפרוטה. לכל אחת שלושים תפוחים. גם הן החליטו לעשות שותפות, ואיחדו את סליהן באופן המתואר לעיל (כך שכל סל של חמישה נמכר למעשה בשתי פרוטות), ולפתע גילו, שהפסידו מהאיחוד! לפני האיחוד, הרווח המצטבר משתיהן היה עשרים וחמש פרוטות, ואחרי האיחוד האמור- 24 פרוטות. איך ייתכן?

לפתרון הפרדוקס ראה: http://alefefes.macam.ac.il/paradox/paradox.asp?n=5


אתר המגלה את מחשבותיך!!
http://stwww.weizmann.ac.il/manor/hachiva_kamutit/game.html


את הפרדוקס להלן נהג הפרופ` קרדוזו להציג בהרצאותיו: נניח שנשאל אנשי מדינה מסוימת, האם הם מעוניינים במשטר שישפר את חייהם לאין ערוך, אך במסגרת משטר זה ייהרגו בכל שנה אלפיים איש (בבחירה מקרית). האם היו מסכימים? ודאי שלא. אך לאור זאת נשאלת השאלה, כיצד אנשים מקבלים בשמחה את קיומה של המכונית, המשפרת את איכות החיים לאין ערוך אך גובה בכל שנה, ללא חריגים, מאות ואלפי הרוגים?


הפרדוקס הבא מכונה "פרדוקס הערימה", והוא הוצג לראשונה על ידי יובוליטס ממילטוס, בן זמנו של אריסטו: לפנינו ערימת חול. האם על ידי הוצאת גרגר חול בודד מתוך הערימה, הערימה תחדל מלהיות (או להיקרא) "ערימה"? לכאורה, ודאי שלא. הוצאת גרגר אחד אינה הופכת את הערימה ל"לא ערמה". נשאלת השאלה, אם כן, כיצד זה שאם נתמיד ונוציא גרגר אחר גרגר מתוך הערמה, בסופו של דבר נישאר בלי "ערימה"? פרדוקס זה מכונה לעיתים פרדוקס הקירח (האם נשירת שערה אחת הופכת אדם מ"בעל שיער לקירח"? ודאי שלא. וכו` וכו`).


הפרדוקס הבא הוצג לראשונה על ידי המפל (Hemple) ונקרא "פרדוקס העורבים". על פי הפרדוקס יוצא לבסוף, שכאשר אנו רואים ממחטה לבנה, מתחזקת הטענה ש"כל העורבים שחורים":
א) מבחינה לוגית, הטענה כי "כל עורב הוא שחור", שקולה לטענה כי "כל דבר שאינו שחור אינו עורב" (זאת על פי כלל לוגי ידוע, לפיו הטענה שכל א` הוא ב`, שקולה לטענה שכל דבר שאינו ב` גם אינו א`).
ב) אין חולק, כי האמונה בכך ש"כל העורבים שחורים" מתחזקת עם כל עורב שחור נוסף שאנו רואים (נכון, אמנם, שאמונה זו לא מוכחת במאה אחוז גם אם רואים עורבים שחורים רבים, אך כל אדם יסכים שאמונה זו "מתחזקת" ככל שרואים יותר עורבים שחורים, והיא מתחזקת עם כל עורב שחור נוסף). אין חולק גם, כי באותו אופן בדיוק, האמונה כי "כל דבר שאינו שחור אינו עורב", מתחזקת עם ראיית כל דבר נוסף שאינו שחור ואינו עורב, כגון ראיית ממחטה לבנה.
ג) והנה, היות והטענות שקולות, צריך היה להיות, שכל דבר שיש בו כדי לחזק את אחת מהטענות הנ"ל, יחזק גם את השניה. לפי זה, כל חפץ בלתי שחור שאנו רואים, כגון ממחטה לבנה, מחזק את האמונה בכך שכל עורב הוא שחור (שהרי כבר הראינו שהוא מחזק את האמונה בכך שכל שאינו שחור אינו עורב).

"פרדוקס המסתנן" של המלומד Cohen: נניח שבאיצטדיון מסוים נמכרו 499 כרטיסים, ואילו בפועל נכחו בשעת האירוע 1000 אנשים (כלומר ברור לנו שיש 501 מסתננים שהגיעו ללא כרטיס). על פי כללי ההסתברות, כאשר אנו מסופקים ביחס לאדם מסוים באיצטדון, לאחר מעשה, אם הוא שילם או לא (ואין לנו כל ראיה לכאן או לכאן), ההסתברות שהוא לא שילם עולה על ההסתברות שהוא שילם (שהרי כאמור, הרוב לא שילמו!). מכאן, שאם בעל האצטדיון תופס לאחר מעשה אדם מסוים שנכח באצטדיון, ותובע ממנו לשלם בטענה שהוא הסתנן, ואילו הנתבע מתגונן ואומר "שילמתי", ואין לנו ראיות לכאן או לכאן, אזי התובע יזכה בתביעתו, שכן כאמור יש הסתברות של מעל 50% שהוא הסתנן [וכמקובל ברוב שיטות המשפט, די שהתובע יוכיח הסתברות לטובתו בשיעור של מעל 50% (כל עוד לא מדובר במשפט פלילי, שאז יש להוכיח "מעל לכל ספק סביר")]. הדבר נוגד לכאורה את חוש הצדק.

ישנן תשובות שונות לפרדוקס זה, עיין במאמרו של רון שפירא, "המודל ההסתברותי של דיני הראיות", עיוני משפט כ, עמ` 167 ואילך.


פרדוקס השקרן מכרתים: אדם בא מהאי כרתים ומדווח שכל אנשי כרתים שקרנים. האם להאמין לו?


פרדוקס ניוקום (NEWCOMB): אדם ניצב מול שתי קופסאות, האחת שקופה והשנייה אטומה. בשקופה ניתן לראות סך של אלף ש"ח. עליו להחליט אם לקחת את הקופסה האטומה בלבד, או את שתי הקופסאות. כעת ניתנת לו האינפורמציה הבאה: א) באטומה יש כבר סכום כסף, שהונח על-ידי מישהו היודע לנבא את מעשיו. ב) אותו נביא, בהניחו את הכסף, מונחה על פי השיקולים הבאים: אצל מי שיקח את האטומה בלבד, מניח הנביא באטומה מיליון ש"ח, ואילו אצל מי שהנביא יודע שיקח את שתי הקופסאות, הוא מניח באטומה 100 ש"ח. על האדם שעומד מול שתי הקופסאות להחליט, כאמור, אם לקחת את האטומה בלבד או את שתי הקופסאות. לכאורה, עדיף שיקח רק את האטומה, שכן על פי האינפורמציה לעיל במקרה כזה הוא יזכה במיליון ש"ח. מצד שני, הבחירה שלו לא תשנה את סכום הכסף שבאטומה, הכסף כבר נמצא שם וסכומו קבוע. ואם כן, עדיף לקחת את שתי הקופסאות.


אף אדם לא יבחר בלוטו את המספרים 1,2,3,4,5,6. למה?! הרי מבחינה הסתברותית, הסיכוי שמספרים אלה יעלו בגורל, שווה בדיוק לסיכוי של מספרים אחרים לעלות בגורל!


אם יספר לנו אדם, שהוא הטיל קוביה 100 פעם, ונוצרה סדרה של 6,6,6,6,6... (כלומר בכל הפעמים היא נפלה על שש), נחשוב את הדבר לנס גמור (או לשקר). לעומת זאת אם יספר שנוצרה סדרה 2,3,5,6,3,2 וכו` (או שיספר על סדרה סטנדרטית אחרת), לא נבין מהו החידוש שבדבר ולשם מה הוא מספר זאת. לכאורה הדבר אינו מובן: הרי למי שמכיר את כללי ההסתברות המתמטית, הסתברות ליצירת הסדרה הראשונה היא שישית בחזקת מאה וההסתברות ליצירת הסדרה השניה גם היא שישית בחזקת מאה!


הצגת השאלה הקודמת בדרך שתובן גם למי שאינו בקי בכללי ההסתברות: כשאדם זורק קוביה מאה פעם, בכל הטלה בפני עצמה הסיכוי לקבל שש שווה בדיוק לסיכוי לקבל כל מספר אחר, בין אם מדובר בהטלה הראשונה, ובין אם מדובר בהטלה שלישית, רביעית, חמישית וכו`. ואפילו אם בכל ההטלות הקודמות התקבל שש, עדיין הסיכוי בהטלה הספציפית אינו משתנה (כלומר נשמר שוויון הסיכויים בין שש לבין מספר אחר), שהרי "לגורל אין זכרון". ואם הסיכוי בכל הטלה בפני עצמה הוא שווה, נמצא שמתמטית הסיכוי לקבל שש בכל ההטלות שווה בדיוק לסיכוי לקבל מספרים שונים בכל ההטלות.

לכל מי ששיחק במשחק הידוע "איקס עיגול", ברור הדבר, שאם השחקנים במשחק זה אינם מבצעים טעות, המשחק ייגמר בתיקו. השאלה היא, מה לגבי השחמט? אם יישבו ללוח השחמט שני שחקנים מושלמים לגמרי, שאינם מסוגלים לטעות, מה יקרה?

התשובה האינטואיטיבית היא שהמשחק ייגמר בתיקו, אך זה כמובן אינו מוכרח: ייתכן שהשחמט מעצם טבעו בנוי כך, שהפותח תמיד מנצח (שוב, בהנחה ששני השחקנים מושלמים לגמרי, דבר שהוא תיאורטי), וייתכן גם להיפך, שזהו משחק שבו מעצם טבעו הפותח תמיד יפסיד.

החוקרים והעוסקים בשאלה זו טרם מצאו, איזו מבין שלוש התשובות שלעיל (תמיד הפותח ינצח, תמיד הפותח ינצח, תמיד ייגמר בתיקו) היא התשובה הנכונה. האם תיתכן אפשרות רביעית, ולפיה השחמט איננו משחק שמעצם טבעו מוביל לתוצאה אחת תמיד? "משפט צרמלו" שולל אפשרות כזו, ראו ערך בויקיפדיה.

ציטוטים

א. ציטוטים ממקורות ידועים

אבא אבן: עמים מקבלים את ההחלטות הנכונות רק לאחר שמיצו את כל שאר האפשרויות.
*
איינשטיין: "יש רק שני דברים שהם אין סופיים - היקום, וכסילותה של האנושות. אינני בטוח לגבי הראשון".
*
איינשטיין (2): ההבדל בין טפשות לגאונות, הוא שלגאונות יש גבולות.
*
איינשטיין (3): לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שבה השתמשנו כשיצרנו אותן.
*
איינשטיין (4): אינני יודע כיצד יילחמו במלחמת העולם השלישית, אך הרביעית תתנהל במקלות ואבנים.
*
איינשטיין (5): אם יתברר שתורת היחסות נכונה, הצרפתים יקראו לי אזרח העולם, השוויצרים יקראו לי שוויצרי והגרמנים יקראו לי גרמני. אם יתברר שהיא אינה נכונה, הצרפתים יקראו לי שוויצרי, השוויצרים יקראו לי גרמני, והגרמנים יגידו שאני יהודיי.
*
איזופוס (בספרו "משלי איזופוס"): "שועל רעב ראה ענבים תלויים מעל גפן מטפסת. רצה להגיע אליהם ולא יכול. התרחק מהם באומרו אל נפשו `בוסר הם`".
(משלי איזופוס. הנמשל - אדם שאין לו יכולת להשיג דבר מה משכנע את עצמו שהוא למעשה אינו רוצה בו).
*
אייזנהואר, דוויט(1): מנסיוני בשדה הקרב למדתי, שלתוכניות אין ערך, אך לתכנון אין תחליף.
*
אייזנהאואר, דוויט(2): What counts is not necessarily the size of the dog in the fight;
it`s the size of the fight in the dog
*
אי(י)קן, ג`ורג` (סנטור אמריקני): והיה אם נתעורר בבוקר וניווכח, שכולנו בני אותו גזע, אמונה וצבע, היה סמוך ובטוח שבשעת צהריים, כבר נמצא עילה לדעה קדומה.
*
אלן, אמיל אוגיסט: אין דבר מסוכן מרעיון, כשיש לך רק רעיון אחד.
*
אלן, וודי: לא הייתי הולך לאף מועדון שמוכן לקבל אותי.
*
אסימוב, איזק: אף פעם אל תניח לחוש המוסר שלך למנוע ממך לעשות את המעשה הנכון.
*
אריסטו: חבר של כל אחד הוא חבר של אף אחד.




[פתגם דומה המובא אצל דה מונטיין- להיות בכל מקום זה להיות בשום מקום]
*
אריסטו (2): יש פינות של כסילות אפילו במוחו של חכם מופלג.
*
אריסטו (3): היופי הוא מכתב ההמלצה הטוב ביותר.
*
בגין, מנחם: גם המובן מאליו צריך שייאמר לפעמים.
*
בובר, מרטין: לכל מסע יש יעד נסתר, שהנווד אינו מודע לו.
*
בונד: "Never say "never.
*
בייקון, פרנסיס (1): בנקמה, אדם משתווה לאויבו. בהתעלמות ממנה הוא מתעלה עליו (מסות).
*
בייקון, פרנסיס (2): ידידות מכפילה את השמחה ומחלקת את הכאב.
*
בייקון, פרנסיס (3): הגורל מוכר אלף דברים למי שממהר, שאותם הוא נותן חינם למי שמחכה.
*
בייקון, פרנסיס (4): מי שרבים פוחדים ממנו, חייב לפחד מאנשים רבים.
*
ברק, אהרון (שופט): צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק כדי לכתוב פסק דין קצר יותר (השופט אהרן ברק, בג"צ 428/86, יצחק ברזילי נ` ממשלת ישראל, פ"ד מ(3), 505 ,עמ` 576-577. משפט דומה נאמר כבר בעבר ע"י בלייז פסקל, והוא מיוחס בטעות למארק טויין).
*
ברקלי, ג`ורג`: "קודם אנו מעלים אבק, ולאחר מכן מתאוננים על שאין אנו יכולים לראות" (מובא בספרו של משה שטרנברג, פילוסופיה ומשפט).

(אמירה זו היא חלק מטענתו כי רוב הקשיים שחסמו בפני פילוסופים את הדרך אל האמת והדעת, הם קשיים שהם עצמם יצרו באמצעות הנחות משונות).
*
גולדנברג, אמנון (עו"ד): לפעמים גם אמירת האמת היא אופציה.
*
גלדסטון, ויליאם (שופט אנגלי): justice delayed is justice denied

[השהיית דין צדק ע"י בית המשפט ("עינוי דין") כמוה כאי עשיית צדק. מימרה זו מובאת בספרו של חיים כהן, בספרו "צדק במשפט" (אוניברסיטה משודרת, תשנ"ג-1992), בעמ` 70, והוא הוסיף עליה, כי "כבר נתבשרנו מפי נביאינו כי שופט טוב הוא לא רק `דורש משפט` כי אם גם `מהיר צדק` (ישעיהו ט"ז). וראה עוד בעמ` 69 את דעתו (ונימוקיה) כי עינוי דין חמור אף מעיוות דין ומקלקול הדין].
*
דה בלזאק, הונורי: אכזריות ופחד הולכים יד ביד.
*
דה גול, שארל: בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף.
*
דה-דיבארול, קונט: ידידות בין נשים היא שביתת נשק.
*
דה-מונטיין, מישל: אני מצטט אחרים, רק כדי שאיטיב לבטא את עצמי.

דה-מונטיין, מישל (2): "מה שמצוי מחוץ לגדר ההרגל נחשב בעינינו מחוץ לגדר ההיגיון" (המסות, 152).

*


דה-מונטיין, מישל(3): "גם אם נוכל להיות מלומדים בכוח ידיעתם של אחרים, למצער לא נוכל להיות נבונים אלא מתבונתנו אנו" (המסות, 176. במלים אחרות, מאחרים נוכל ללמוד ידע, אך לא תבונה).

*


דה-מונטיין, מישל (4): "לדעת על פה אין פירושו לדעת" (המסות, 191. הציטוט המלא: "לדעת על פה אין פירושו לדעת. אין פירוש הדבר אלא לזכור את מה שהנחנו למשמרת בראשנו. מה שאנו יודעים לאשורו, אפשר לנו להשתמש בו בלא שבעל הדבר יעמוד מול עינינו, בלא שנפנה את מבטנו אל ספרו").

*


דה-מונטיין, מישל (5): "אש האהבה, המוצאת לה מילים, אינה אלא בעירה זעומה" (המסות, 35, בשם פטררקה. פירוש: אהבה אמיתית, היא כזו שלא ניתן לבטא במילים).

*


דה-מונטיין, מישל (6): "הצער הקליל מרבה שיח, וצער כבד נאלם דום" (המסות, 35, בשם סנקה).

*


דה-מונטיין, מישל (7): "הניצחון ראוי תמיד לתהילה, בין שהושג בכוח המזל ובין שבכוח הגבורה" (המסות, 53, בשם אריוסטו).

*


דה-מונטיין, מישל (8): "נפש שאין לה מטרה קבועה, מאבדת את דרכה. שכן, כמו שנאמר, להיות בכל מקום זה להיות בשום מקום"(המסות, 56).

*


דה-מונטיין, מישל (9): היש מי שיורה כל היום כולו ואינו קולע פעם אחת למטרה? [המסות, 70. נאמר ביחס לאנשים המתיימרים לחזות את העתיד, ו"מוכיחים" זאת ע"י כך שלעתים הצליחו].

*


ד`יזרעאלי, בנג`מין: האסטרטגיה המסוכנת ביותר היא לנסות לעבור תהום בשתי קפיצות (כלומר יש בעיות שחייבים לפתור אותן מהר ובאבחה אחת, ולא בשלבים) [יש מייחסים אמירה זו לדיוויד לויד ג`ורג`].
*
דנינג ("לורד דנינג", שופט אנגלי מפורסם): "בית הלורדים הוא כמו גן עדן - אתה רוצה להגיע לשם מתישהו, אבל לא כל עוד יש בך חיים" (מילים אלה נאמרו על ידו כנימוק לבחירתו מרצון לעבור מבית הלורדים, מוסד השיפוט הגבוה באנגליה, לערכאת הערעורים הנמוכה יותר).
*
הגל: אנו למדים מההיסטוריה, שאי אפשר ללמוד מההיסטוריה.
*
היינה, היינריך: "לא הייתי אומר, כי אין אופי לאשה. יותר נכון לומר, כי יש לה אופי חדש בכל יום ויום.
*
ויילד, אוסקר: דבר אינו נעשה נכון רק משום שמישהו מת למענו.
*
ויילד (2): כדי לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון צריך לשתוק רוב הזמן.
*
ויילד (3): כל ביקורת, המעולה ביותר, היא מעין אוטוביוגרפיה (מזכיר את מאמר חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל").
*
ויילד (4): לחיות זה נדיר, רוב האנשים פשוט קיימים.
*
ויילד (5): אני לא צעיר מספיק כדי לדעת הכול.
*
וייצמן, חיים: אין דבר מסוכן יותר מאדם קטן המטפח את רגשי המרירות שלו בסתר ליבו.
*
ז`בוטינסקי, זאב: אין טעם שתעמוד דום בהמנון, אם מישהו מנצל זאת כדי לכייס אותך (=גינונים הם חשובים, אך לא כשהם פוגעים בצד המעשי).
*
זלדה: (שיר)- "לכל איש יש שם, שנתן לו אלוקים ונתנו לו אביו ואמו / לכל איש יש שם, שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו, ונתן לו האריג / לכל איש יש שם, שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו / לכל איש יש שם, שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו / לכל איש יש שם, שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו / לכל איש יש שם, שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו / לכל איש יש שם, שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו / לכל איש יש שם, שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עוורונו / לכל איש יש שם, שנתן לו הים ונתן לו מותו".
*
חוסייני, חאלד: אנשים חושבים שניתן לקבור את העבר. אך הוא מפלס את הדרך החוצה בציפורניו (בספרו רודף העפיפונים. מימרה נוספת שלו- באפגניסטן, הרבה מאוד ילדים, אך מעט מאוד ילדות).
*
טוויין, מארק (ויש מייחסים לפסקל): "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר אך לא היה לי זמן" (= המחשבה המושקעת בכתיבה קצרה, חדה וממוקדת דורשת זמן רב יותר מכתיבה ארוכה ומייגעת).

[משפט זה מיוחס למארק טוויין, אך כנראה שמדובר בטעות, וה"בעלים" האמיתי הוא בלייז פסקל. ראיתי באחד האתרים מקורות מהימנים לכך].
*
טוויין, מארק (2): קל מאד להפסיק לעשן, עשיתי זאת כבר אלפי פעמים.
*
טוויין, מארק (3): התגברתי על כוח הרצון שלי, וחזרתי לעשן.
*
טוויין, מארק (4): עדיף לשמור על שתיקה ולהיראות טיפש, מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה.
*



טוויין, מארק (5): "אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי, כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר של שביל החלב. לפי ההיגיון, שמו של היהודי לא היה צריך לעלות לכותרות כמעט בכלל, אבל שומעים עליו בהווה, ותמיד שמעו עליו בעבר. הוא זוהר ככוכב לכת בשמים, לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים, בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסיה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח, חורגת מכל קנה מידה סביר. הוא זה שידע להילחם על נפשו בכל הדורות, גם כשידיו כפותות לאחור, ומותר לו להתהדר בכך. לעומתו, המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמי הארץ ככוכבי שביט, עד שזיוום נמוג ודעך לחלוטין. בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים, עד שגם הם נשתתקו ונעלמו. עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי צפה בכולם, ניצח את כולם, ואף על פי כן איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, תשישות או אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי. כל עוצמה מתפוגגת לאיטה, רק חוסנו שריר וקיים. מהו סוד חיי הנצח?" (המאמר שבו נמצאים הדברים מצוי בספר: מארק טויין, מסע תענוגות לארץ הקודש, נספח: "בנוגע ליהודים", 193-207).


*


טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות - דומות זו לזו. כל משפחה אומללה - בדרכה שלה" (בספרו "אנה קרנינה").
*
טולסטוי (2): להגיד שיצירת אמנות היא טובה אך רוב בני האדם אינם מבינים אותה, זה כמו להגיד שאוכל הוא טוב אך רוב בני האדם אינם מסוגלים לאכול אותו.
*
טרומן, הארי: If you can`t convince them, confuse them
*
כצנלסון, ברל: רצינו לגדל דור של אפיקורסים, אך גידלנו דור של עמי ארצות.
*
לורד רוסל (עו"ד אנגלי): העונש על ביגמיה הוא שתי חותנות.
*
לינקולן, אברהם: אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, או את כל האנשים חלק מהזמן, אך לעולם לא תוכל לרמות את כל האנשים כל הזמן.
*
ליפמן, וולטר: אם כולם חושבים אותו דבר, לפחות אחד לא חשב הרבה.
*
לנדוי (השופט): "זכותך להניף זרועותיך נגמרת בדיוק במקום שבו מתחיל חוטם חברך" (דברים אלה מובאים על ידי השופט לנדוי, בפסק הדין ד"נ 9/77, עמ` 344. משפט זה מקורו בתשובתו של שופט אנגלי לאדם שהניף זרועותיו, פגע בחוטם חבירו וטען במשפט שזכותו היא להניף את זרועותיו כרצונו בארץ חופשית. הדברים הובאו בספר FREE SPEACH IN THE UNITED STATES, מאת Chafee).
*
לוק, ג`ון: "ודאי שהידיעה היתה מתקדמת בעולם הרבה יותר, אילו לא היו בעוכריהם של בעלי החקירה...השימוש הלמדני, אך הריק, במילים מוזרות, בלתי טבעיות ובלתי מובנות, שהוכנסו למדעים ונעשו לכעין אמנות מיוחדת... צורות דיבור בלתי ברורות וריקות מכל תוכן, השימוש הבלתי נכון בלשון, נחשבו לסודות המדע במשך זמן רב. מילים קשות שלא במקומן, בעלות מובן קל ערך או מחוסרות כל מובן, חזקה עליהן שייחשבו ללמדנות עמוקה ולעיון מופלג. לא קל יהא להוכיח, בין למשמיעים אותן ובין לשומעיהן, שאינן אלא מחסה לבערות ואבן נגף לידיעה האמיתית. אם נפרוץ פרצה במקדש זה של שחצנות ובערות, נביא, כמדומני, תועלת לשכל האדם" (לוק, מסה על סכל האדם, עמ` 19-18. וראו בהמשך את אמרותיהם ברוח זה של קלצקין ושל ראסל).
*
לויד ג`ורג`, דיוויד: אי אפשר לעבור תהום בשתי קפיצות (כלומר יש בעיות שחייבים לפתור אותן מהר ובאבחה אחת, ולא בשלבים) [יש מייחסים אמירה זו לבנג`מין ד`יזרעאלי].
*
מאו לסה לונג: גם מסע בן אלפי קילומטרים, חייב להתחיל בצעד אחד קטן.
*
מיל, ג`ון סטיוארט: "מי שמרשה לחברה או לסביבה, לבחור בשבילו בתכנית החיים שלו, אין לו צורך בשום כישרון אחר חוץ מן החיקוי הקופי. אך מי שבוחר בתכניתו לעצמו, מביא לידי שימוש את כל כוחותיו..." (בספרו "על החירות").
*
מילר, אולין: כדי להיות בטוח במשהו, צריך לדעת עליו הכול או לא לדעת עליו כלום.
*
מלוויל, הרמן: הלבן הוא היעדרו הנגלה של הצבע (בספרו מובי דיק).
*
מרפי (=חוקי מרפי): כל הדברים הטובים בחיים הם או לא חוקיים, או לא מוסריים, או משמינים.
*
מרפי (2): בהירות המסמך תעמוד תמיד ביחס הפוך לחשיבותו.
*
נבוקוב, ולדימיר: גאון הוא אפריקני שחולם על שלג.
*
נפוליאון: לעולם אל תפריע לאויב שלך כשהוא עושה טעות.
*
נפוליאון (2): צבא של עכברים שעליו מפקד אריה, י כול לעשות יותר מאשר צבא של אריות עליו מפקד עכבר (יש אומרים כי זהו פתגם אפגני)..
*
ניטשה: מה שלא מחסל אותי מחשל אותי.
*
ניטשה (2): מי שיש לו `למה` שבעבורו יחיה, יכול לשאת כמעט כל `איך`.
*
ניטשה (3): סופו של איש האמת להגיע לכלל הכרה שהוא משקר לעצמו כל ימיו.
*
סנט-אכזופרי: כשאנשים קטנים עושים צל גדול, סימן שהשמש שוקעת (בספרו "הנסיך הקטן").
*
סנטיאנה, ג`ורג`: מי שאינו לומד מן ההיסטוריה, סופו לחזור עליה.
*
סנטיאנה (2): כאשר גברים ונשים מסכימים ביניהם, זה רק במסקנות. הנימוקים שלהם שונים לחלוטין.
*
סנטיאנה(3): למזלנו הרב, את רוב השאלות שאין אנו יודעים לענות עליהן, גם איננו יודעים לשאול.
*
עגנון, ש"י: "חכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על-ידי חכמים גמורים. בתוך כך קופצים הטיפשים והרשעים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם". [המשך: "מעתה היאך נותנים החכמים לעולם שיאבד על-ידי השוטים והרשעים? אלא מתוך שהחכמים חכמים ומוסיפים חכמה, כל שנראה להם אתמול כחכמה שלימה רואים אותו היום שאינו חכמה ואינם עומדים על דעתם ואינם תוקעים עצמם לשום דבר מפני החכמה שמוליכה את החכמים ממעלה למעלה. לא כן הטיפשים, כל דבר שנתנו בו עיניהם הרי הם מחזיקים בו ואינם מניחים ממנו, שאם יניחו ידיהם ממנו אין להם מה יעשו בעולם. לפיכך כל ימיהם תחבולות ובלבד שיחזיקו את העולם בידיהם"].
*
פון ביסמארק, אוטו: מי שאינו סוציאליסט בגיל עשרים הוא חסר לב. מי שעדיין סוציאליסט בגיל ארבעים הוא חסר ראש.
*
פורד, הנרי: בין אם אתם חושבים שאתם מסוגלים ובין אם לא, אתם צודקים.
*
פן אדייר, ויליאם: חיה את חייך כך, שלא תתבייש למכור את התוכי של משפחתך לרכילאית של העיר.
*
פסקל (ג`ורג`?): כשאנשים אינם מצליחים להפוך את הצודק לחזק, הם נוטים להפוך את החזק לצודק.
*
פסקל (בליז): ללב יש שכל משלו, שהשכל אינו מסוגל להבינו [גרסה אחרת: ללב יש נימוקים משלו, שההגיון אינו מבין בהם דבר].

[אמירה דומה של שופנהאואר: מעולם לא שכנע איש את רעהו באמצעות ההיגיון לבדו].
*
פסקל (בליז): "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר אך לא היה לי זמן" (= המחשבה המושקעת בכתיבה קצרה, חדה וממוקדת דורשת זמן רב יותר מכתיבה ארוכה ומייגעת).
*
פרוסט, רוברט: הגילוי האמיתי איננו במציאת נוף חדש אלא ברכישת מבט חדש.
*
פתגם אפגני (יש מייחסים לנפוליאון): צבא של כבשים ואריה בראשם, יביסו כל צבא של אריות שכבשה בראשם.
*
פתגם סיני: טוב לשאול ולהיות טיפש לדקה, מלא לשאול ולהיות טיפש לנצח.
*
פתגם סיני (2): למידה ללא מחשבה- דבר מיותר. מחשבה ללא למידה- דבר מסוכן.
*
פתגם סיני (3): "איננו יכולים למנוע מציפורי הדאגה והצער מלרחף מעל לראשינו. אנו יכולים רק למנוע מהן לבנות לעצמן קינים בשערות ראשינו".
*
פתגם ערבי (י"א רומי): אויבו של אויבי הוא ידידי.
*
צנט גיורגיי, אלברט: לגלות זה לראות את מה שכולם ראו אך לחשוב על מה שאיש לא חשב.
*
צ`רצ`יל, וינסטון: הטיעון הכי טוב נגד הדמוקרטיה הוא שיחה בת 5 דקות עם המצביע הממוצע.
*
קונן דויל, ארתור: הבינוניות, אינה מכירה בדבר הנעלה ממנה. הכשרון, מבחין מייד בגאונות (בספרו עמק הפחד).
*
קונפוציוס: עבוד בדבר שאתה אוהב, ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד.
*
קונפוציוס (2): (על הטבע האנושי): אנשים מכלים את בריאותם כדי להרוויח כסף, ולבסוף נאלצים לבזבז את כל כספם כדי להשיב את בריאותם. הם חיים כאילו לעולם לא ימותו, ולבסוף מתים כאילו מעולם לא חיו.
*
קופי (בספרו הידוע מבוא ללוגיקה): אף שרשרת אינה חזקה מחולייתה החלשה ביותר (נמצא גם ב"עמק הפחד", של א. קונן דויל).
*
קורצ`אק, יאנוש: אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם.
*
קורצ`אק (2): היה זהיר במעשים, אך נועז ונטול רסן בחלומות.
*
קורצ`אק (3): (שיר)- "חיית - כמה חרשת / כמה ככרות לחם אפית / כמה זרעת / כמה עצים נטעת / כמה לבנים הנחת לבניין, בטרם תאסף אל עמך / למי הענקת מחומך, במי כושל תמכת / למי הורית דרך בלי לתבוע, הכרת טובה ומתן פרס / מה התרומה שתרמת / את מי שרת".
*
קטרינג, צ'ארלס: בעיה שנוסחה כהלכה היא בעיה שנפתרה למחצה.
*
קיסינג`ר: מתינות היא מעלה רק אצל מי שיש לו אלטרנטיבה.
*
קיפלינג, רודיארד: השערת האשה, מדויקת מוודאות הגבר.
*
קירקגור, סרן: הבעיה עם החיים היא, שאפשר להבין אותם רק לאחור, אבל חיים אותם קדימה".
*
קלצקין: פילוסוף שאינו יודע להעביר רעיונות כבדי משקל בשפה בהירה, יש להטיל ספק קודם כל בעצם ההבנה שלו, ורק אחר כך בכושר ההבעה שלו.
*
קסטנר, אריך: "רק כאשר לאמיצים תהיה תבונה ולנבונים יהיה אומץ, רק אז יהיה אפשר להבחין בהתקדמות של האנושות, דבר שבטעות חשבו שכבר קרה" (בספרו "הכתה המעופפת").
*
קסטנר (2): המקריות היא המעצמה החזקה בעולם (מתוך פצפונת ואנטון, בפרק "ההרהור השלושה עשר ונושאו").

[כוונתו היא לכך שרבים מהמאורעות החשובים שהשפיעו על ההיסטוריה כולה, תחילתם במקרה, שהיה יכול להתרחש לגמרי אחרת, ר` שם דוגמאות היסטוריות].
*
קפקא, פרנץ: "לדעתי צריך לקרוא רק ספרים שצורבים ודוקרים. אם הספר שאנו קוראים אינו מעורר אותנו כמהלומה הניחתת על הראש, למה לקרוא אותו? ...ספרים הגורמים לנו אושר, יכולנו, לו היה לנו צורך בהם, לכתוב בעצמנו. אבל אנחנו זקוקים לספרים הפועלים עלינו כמו אסון, ספרים המכאיבים לנו כמו מותו של מישהו שאנו אוהבים יותר מאשר את עצמנו, ספרים המעוררים בנו תחושה שגורשנו אל היער, הרחק מנוכחות אדם, כמו התאבדות: ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא בתוכנו: זו דעתי" (מכתבים, 27 בינואר 1903).
*
קרול, לואיס, מחבר "אליס בארץ הפלאות" (מספר ציטוטים מן הספר): 1) "אמור לי בבקשה, לאן אני צריכה ללכת?" שאלה אליס. "זה תלוי לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא אכפת לי לאן", אמרה אליס. "אם כן, זה לא משנה באיזו דרך את בוחרת", ענה החתול / 2) "היום הוא היום הראשון בשארית חיי" (אליס) / 3) "גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום" / 4) "פעמים רבות ראיתי חתול בלי חיוך, חשבה אליס, אבל חיוך בלי חתול הוא הדבר הכי מוזר שראיתי כל חיי".
*
קלינטון, ביל (נשיא ארה"ב): להיות נשיא זה כמו להיות שומר של בית קברות, כולם נמצאים מתחתיך אבל אינם מקשיבים לך.
*
ראנד, איאן: אין מחשבות רעות, מלבד מחשבה אחת: הסרוב לחשוב.
*
ראסל (פילוסוף): כשתראה פילוסוף או מתמטיקן מדבר בלשון מעורפלת, תדע שאינו יודע מה הוא סח.
*
רוזוולט, פרנקלין: "מוטב לנו למות על רגלינו, מאשר לחיות על ברכינו" (פתגם דומה של דולורס איבארורי: מוטב להיות אלמנת גיבור מלהיות אשת פחדן. וכן: מוטב למות בעמידה מאשר לחיות על הברכיים].
*
רולינג: קל יותר לסלוח לאדם כשהתברר שטעה, מאשר לסלוח לאדם כשהתברר שצדק.
*
שופנהאואר, ארתור: (על ההבדל בין בעל כשרון לבין גאון): "בעל הכשרון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה, אשר איש מלבדו אינו מסוגל להגיע אליה. גאון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה שאחרים אינם מסוגלים אפילו לראות".
*
שופנהואר (2): את שהלב דוחה, אין הראש מקרב.
*
שופנהואר(3): "מעולם לא שכנע איש את רעהו באמצעות ההיגיון לבדו"
*
שטיין, אליעזר: ידען, הוא מי שאני שואל אותו שאלה והוא יודע את התשובה, ולא מי שיכול להרצות את ידיעותיו שעה ארוכה.







ב. ציטוטים ופתגמים שטרם הצלחתי למצוא את מקורם (אודה לגולשים)

יש אנשים המביאים אושר באשר הם הולכים; ויש אנשים המביאים אושר כאשר הם הולכים.
*
בפוליטיקה, כמו במתמטיקה, כוחו של האחד נובע ממספר האפסים שמאחוריו.
*
הדרך הטובה ביותר לזכור את יום נישואיך היא לשכוח אותו פעם אחת.
*
היום הוא המחר שאתמול כל כך חששת מפניו (סטיקר ע"ג מכונית).
*
זה לא הוגן, ש-99 אחוז מעורכי הדין מוציאים שם רע לכל היתר.
*
הכלל לפיו קולו של שוטה הוא שווה משקל לקולו של גאון, הוא היופי שבדמוקרטיה. אבל התוצאה לפיה קולם של שני טיפשים שווה יותר מקולו של גאון אחד, היא כבר בלתי נסבלת.
*
כשתרד לעומקם של דברים, תגיע לפסגתם.
*
נישואין ראשונים- התגברות הדמיון על ההגיון. נישואין שניים- התגברות הדיכאון על הניסיון.
*
כל חברה נשפטת על פי הדרך שבה היא מתייחסת לאלה שהמזל האיר להם פנים פחות מלאחרים.
*
הדמיון ניתן לאדם כדי לפצותו על מה שאינו; ההומור ניתן לאדם כדי לפצותו על מה שהינו.
*
התגברתי על שחצנותי. עכשיו אני מושלם.
*
אין אדם פשוט, כי לא פשוט להיות אדם.
*
אם זה טיפשי וזה עובד, זה לא טפשי!
*
אל תיתן לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר.
*
החלטות טובות באות מניסיון. ניסיון בא מהחלטות גרועות.
*
הוא שקרן עד כדי כך, שאפילו ההיפך ממה שהוא אומר איננו נכון (מקור לא ידוע. יש אומרים ר` נפתלי מרופשיץ).
*
I made up my mind already, don`t confuse me with facts.
*
"בעבר נתתי גם להגנה להשמיע את דבריה, אבל זה רק בילבל אותי" (שופט מצליח).
*
אם אין לך מה לומר אל תביע זאת במילים.
*
להתרגז פירושו להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים.
*
כשאתה מנסה ליצור רושם, זה בדיוק הרושם שאתה יוצר.
*
You will never have second chance to make first impression.
*
העובדה שאיש אינו מבין אותך, אינה בהכרח הופכת אותך לאמן.
*
כשאתה שומע רעיון חדש, אל תפתח את פיך לפני שתפתח את ראשך.
*
היזהר- לעיתים האור בקצה המנהרה הוא הפנס של הרכבת שמולך.
*
למקומות ששווה להגיע אליהם, אין קיצורי דרך.
*
אושרך לא יגיע על ידי שתשיג כל מה שאתה רוצה, אלא על ידי שתלמד לרצות כל מה שהשגת.
*
איש אינו זוכר את סגנו של בר כוכבא.
*
נאום טוב מצריך שתהיה בו התחלה מעניינת, סוף מעניין, ושיהיו קרובים זה לזה ככל האפשר.
*
מוסדות להשכלה גבוהה אינם ערובה נגד מחשבה ממוצעת.
*
Better the devil you know than the one you don`t know
*
דעותיי יכולות להשתנות, אך לא העובדה שאני צודק.
*
מיליוני בני אדם משתוקקים לחיי נצח, למרות העובדה שרובם לא יודעים מה לעשות עם עצמם בסוף שבוע גשום.
*
"סיפור אינדיאני" (לקוח מאתר http://www.derech.net/stories.htm): "בתוך כל אדם נאבקים שני זאבים", סיפר האינדיאני לנכדו בעת ערב, "האחד, הוא רוע, כעס, קינאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו. השני, הוא טוב, הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפטיה, אמת, רחמים ואמונה". לאחר מחשבה, שאל הנכד: "איזה זאב מנצח?" ענה האינדיאני: "זה שאתה מאכיל".
*
כוח הנשים ביופיין, יופי הגברים בכוחם.
*
קשה לעשות תחזיות, בייחוד לגבי העתיד (מובא בספרו של חיים שפירא, שיחות על תורת המשחקים).
*
זיכרו את כלל הזהב: מי שיש לו זהב הוא הקובע את הכללים.







ג. לקסיקון הגדרות שנונות




חוק= דבר שאין בו צורך כאשר בני האדם הם ישרים, ואין בו תועלת כאשר הם מושחתים (בנימין ד`יזרעלי, 1804-1881).
*
מסקנה= הנקודה שאליה אתה מגיע כשנמאס לך לחשוב.
*
ניסיון= השם שאנשים נותנים לטעויות שלהם (א. ויילד).
*
נודניק= אדם ששואלים אותו `מה נשמע` והוא מתחיל לספר.
*
נודניק=אדם שגוזל ממך את בדידותך מבלי לספק לך חברה.
*
נודניק= אחד שמדבר על עצמו כשאתם רוצים לדבר על עצמכם.
*
חבר מושבעים= תריסר בני אדם, שנתמנו על ידי בית המשפט כדי להחליט לאיזה צד יש עו"ד משכנע יותר (רוברט פרוסט).
*
כלכלן= מישהו שיודע להסביר לך מחר, למה מה שניבא אתמול, לא התרחש היום.
*
מתכנת מחשבים= מישהו, שבדרכים שאינך מבין, פותר בעיות שעל קיומן לא ידעת.
*
מומחה= אדם שמבין קצת, במה שאתה לא מבין בכלל.
*
בנק= מוסד שילווה לך כסף, רק אם תוכיח שאינך זקוק לו.
*
קלאסיקה= משהו שכולם אוהבים לומר שקראו, אבל אף אחד לא אוהב לקרוא (מארק טוויין).
*
פסימיסט= אופטימיסט עם ניסיון.
*
מצפון= החלק שסובל כששאר החלקים נהנים.
*
אופיטמיסט: "ההגדרה האחרונה של אופטימיסט היא: אדם הפותר תשבצים בעט (קלמנט קינג שורטר). [הגדרה אחרת: אדם שטרם רכש די ניסיון (דון מארקיז)].
*
פוליסת ביטוח= Covers everything, except what happens
*
עורך דין= אדם שכאשר הלקוח מתקשר אליו ומודיע לו "עשיתי תאונה"!, הוא עונה - חכה רגע, אני מייד מגיע עם העדים..
*
וירוס= מה שהרופא אומר שיש לך, כשהוא לא יודע מה יש לך.
*
דמוקרטיה= מערכת הדוגלת בהשקפה שמשקל קולם של שני טיפשים גדול יותר משל גאון אחד.
*
דמוקרטיה= מערכת שבה יש לך זכות להביע מה שאתה חושב, גם אם אינך אדם חושב.
*
דמוקרטיה= אמונה הגורסת שמשום מה הכלל טיפש פחות מהבודדים המרכיבים אותו.
*
דמוקרטיה= זכותך לבחור מדינאים שאותם אתה כלל לא מכיר, לנהל גופים ותעשיות שעליהם אינך יודע דבר (על פי ראנד).
*
צבע לבן: "יותר משהוא צבע, הריהו היעדרו הנגלה של הצבע" (ה. מלוויל, בספרו "מובי דיק").
*
אופנה= משהו שאתה מאמץ כשאתה לא יודע מי אתה (קוונטין קריספ).
*
זמן= הדבר שנברא כדי למנוע מכל המאורעות לקרות בו זמנית.
*
סוד= דבר שאתה מספר אותו רק לאדם אחד בכל פעם.
*
כעס= הענשה של עצמך בגין מחדליהם של אחרים.
*
פנאטיות= להכפיל את מאמציך כאשר כבר שכחת את מטרתך (סנטיאנה).
*
חינוך= הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל (ניטשה).
*
ידידות בין נשים= שביתת נשק (קונט די דיבארול).
*
פסיכולוג= אדם שהתפקיד שלו הוא לקחת את הדאגות הקטנות שלך ולהפוך אותן לתסביך אחד גדול [הג` נוספת: אדם חסר דאגות, כל זמן שלאחרים יש]. [הג` נוספת: אדם ששואל אותך תמורת כסף את השאלות שאשתך שואלת אותך בחינם].
*
פסיכיאטר= האדם השני שאתה מדבר איתו, אחרי שהתחלת לדבר עם עצמך.
*
פוליטיקה= מאבק על אינטרסים במסווה של מאבק על ערכים.
*
פרסום= האומנות לקחת כמה חצאי אמיתות ולהפוך אותם לשקר אחד גדול.
*
צבוע= אדם שמסוגל לחבר ספר בשבח האתאיזם ולהתפלל שיהיה רב מכר.
*
טלויזיה= מסטיק לעיניים (רייט).
*
עיתונות: "עיתונות היא כלי שאינו מסוגל להבחין בין שקיעת הציביליזציה לתאונת אופניים" (ג` ברנרד שאו).
*
קונצנזוס: "קונצנזוס משמעו שכולם מסכימים להגיד ביחד מה שאף אחד לא מאמין בו בנפרד" (אבא אבן).
*
ההבדל בין פיקח לחכם: הפיקח יודע להיחלץ מתסבוכות, שהחכם יודע כיצד לא להיקלע אליהן מלכתחילה.
*
ההבדל בין קומוניסט לאנטי-קומוניסט: קומוניסט הוא מי שקורא את כתבי לנין ומרקס. אנטי קומוניסט הוא מי שקורא את כתבי לנין ומרקס והבין אותם.
*
על ההבדל בין גאון לבעל כשרון: "בעל הכשרון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה, אשר איש מלבדו אינו מסוגל להגיע אליה. גאון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה שאחרים אינם מסוגלים אפילו לראות" (שופנהואר).

[ולדימיר נבוקוב: "גאון הוא אפריקני שחולם על שלג"].
*
ההבדל בין שלומיאל לשלימזל= השלומיאל שופך בטעות את התה על חולצתו של השלימזל.
*
ההבדל בין קומדיה לטרגדיה: כשאדם הולך ברחוב, מחליק על בננה ונופל לבור ביוב, זו קומדיה. כשאותו דבר קורה לנו עצמנו, זו טרגדיה.
*
ההבדל בין מתמטיקאי לאדם מן השורה: קח מצד אחד אדם מן השורה ומצד שני מתמטיקאי, ושאל אותם "כיצד מעבירים כוס מהשיש לארון". שניהם יאמרו לך "לוקחים מהשיש ומעבירים לארון". לאחר מכן שאל אותם "וכיצד מעבירים כוס מהשולחן לארון". האדם מן השורה יענה, "לוקחים מהשולחן ומעבירים לארון", והמתמטיקאי יענה "לוקחים מהשולחן ומעבירים לשיש, ומשם הפתרון הוא כמו בתשובה הקודמת".
*
היחס שבין נישואין ראשונים לנישואין שניים: נישואין ראשונים - התגבות הדמיון על ההיגיון. נישואין שניים - התגברות הדיכאון על הניסיון.
*
אכזריות וספורט: כשאדם מחסל נמר, הוא קורא לזה ספורט. כשנמר מחסל אדם, הוא קורא לזה אכזריות (ג`ורג` ברנארד שאו). .
*
היחס בין דמיון והומור: דמיון ניתן לאדם כדי לפצותו על מה שאינו, והומור ניתן לו כדי לפצותו על מה שהינו.
*
ההבדל בין אינטיליגנט לאינטלקטואל: אינטלקטואל- מצטט אחרים. אינטיליגנט - מצטטים אותו.
*
המשותף בין פוליטיקה למתמטיקה: בשניהם, כוחו של האחד הוא תוצאה של מספר האפסים שמאחוריו.
*
ההבדל בין פלגיאטור (=מעתיק, גונב יצירות) לחוקר: המעתיק מספר אחד, הוא פלגיאטור. המעתיק מכמה ספרים, הוא חוקר.
*
קשה ובלתי אפשרי: דבר קשה אפשר לעשותו מייד. הבלתי אפשרי לוקח קצת יותר זמן (ג`ורג` סנטיאנה).
*
המשותף לחוק ולנקניקיות: מומלץ לא לראות איך יוצרים אותם (אוטו וון ביסמארק, 1815-1898).
*
היחס בין שתיקה לטאקט: השתיקה - סייג לחכמה. הטאקט- חכמת הסייג (חנניה רייכמן).
*
בין מנהיגות טובה לניהול טוב: ניהול טוב - לעשות את הדברים נכון. מנהיגות טובה -לעשות את הדברים הנכונים (באנגלית: doing things right מול doing the right things). [פטר דראקר].